מיכאל בבל

היה הייתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה

שונות

russian english

היּה היתה ישראל

במאה השנים האחרונות שמו היהודים את עיניהם על אשה - בושה להגיד למה בדיוק... אין אמירה יותר קולעת מזה של הצעירים בטישינקה ובגרוזינקה שבמוסקבה, אשר חיקו את המבוגרים כאשר הסתכלו מאחור על אישה : "איזו 'מכונה'!"

זה מה שקרה ליהודים.

כל השאר אינו אלא פרשנות.

 

 

אחרי סוף דבר

 

ילד יהודי קטן.

הוא לא בוכה, כאשר גויים פוגעים בו.

לא כואב לו.

יש לו סוד: הוא נשא - נס בחובו.

זה הסוד שלו.

לא יספר אותו לאף אחד.

לזרים - לעולם לא.

לקרובים - לא יבינו.

כל החיים היו נס אחד גדול.

ופתאום נעשה כאב.

היּה היתה ישראל...

 

 

הטרילוגיה היתה בהכנה לדפוס בשפה הרוסית: "ישראל שלי", "שמוקים", "היּה היתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה".

שלושה ימים לפני מסירת הספר לדפוס, 6.7.2003, היתה התנקשות במחבר.  

הזדמנה שנת ה-55 למדינה (7.5.2003).

הגיליון של "ידיעות אחרונות" לפני החג: "6,7 מיליון ישראלים. האוכלוסייה היהודית מונה היום כ-5,4 מיליון נפש. האוכלוסייה הערבית בישראל מונה כ-1,3 מיליון נפש".

הגיליון של "מעריב" לפני החג: "ישראל 2003: 6,7 מיליון נפש. בישראל חיים 6,7 מיליון בני-אדם".

לא תהיינה נסיבות המקילות.

מפולת.

עבר שבוע. 16.5.2003. "ידיעות אחרונות", תוצאות סקר, השורה האחרונה: "ישראל מדורגת בתחתית הרשימה מבין המדינות שאזרחיהן סומכים אחד על השני".

יהודי אינו סומך על גוי.

לעולם לא.

ובאותו עמוד: "כ-300 אלף איש גדשו אמש את פארק הירקון כדי לצפות במופע-מחזה הענק 'מרוסיה באהבה', המתקיים זו השנה הרביעית ברציפות ושבמסגרתו מופיעים הגדולים שבאמני הזמר הרוסים. ראש-הממשלה שרון, שנכח באירוע, עלה לבמה, אמר משפט בעברית, התקבל בקריאות בוז, ומיד עבר לרוסית: 'יש לנו מדינה קטנטנה אבל היא כולה שלנו' - אמר. הכניסה לאירוע לא עלתה כסף, אך תמורת כוסית וודקה גבו 20 שקל".

הזמן מוכיח: שנת 2018 לפנינו.

 

2000