מיכאל בבל

היה הייתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה

שונות

russian english

3.2.2015 - ניסיון התנקשות

בינתיים התקשרה צעירה וביקש להסתכל את הדירה להשכרה בערב. הסברתי לה שדיירים יצאו בעוד שבועיים, ואני לא יכול להפריע להם בערב.

הגיעה ביום.

לאחר מכן, בנפרד, הגיע חתן שלה.

אמר, שבשש בערב הם באים לסגור את העניין.

בחודש ינואר בזמן הזה כבר חשוך.

אמרתי להם לא לבוא בערב.

בחמש בערב התחלתי לכתוב בפרטי-פרטים את הקטע זה, כדי שצ'יקיסטים ידעו, איך אפגוש אותם.

בשש הם לא באו. בשש התקשרה הכלה. אמרתי לה, שהיא היתה אצלי בהפסקה האחרונה בין דיירים.

היא סגרה טלפון.

אז היא היתה הולכת בדירה עם טלפון הוצב לאוזן, כאילו מדברת, וכך עזבה עם מצלמה הוצבה לאוזן.

חמש דקות מאוחר יותר התקשר החתן.

הוא היה הולך במרפסת שלי עם טלפון הוצב לאוזן, כאילו מדבר,  ובהקפדה צילם אותה והכל שעליה.

את החתן ביקשתי למסור דרישת שלום לקג"ב ולצ'יקיסטים.

הוא סגר טלפון.

ובכל זאת, מדוע כל כך הרבה לצלם את הדירה הקטנה?

מאוד פופולרי רצח, כאשר הקורבן לא מתעורר במיטה שלו. כך מתו חזקים, צעירים, מיחידות צבאיות מובחרות. לרצח כזה לא מוצאים פגם.

אך כדי שקורבן ימות בשלום במיטתו, נחוצים פרטים מפורטים הגישה למיטה.

היום נפתחים כל סוגי מנעולים.

היום עוברים דרך קירות. באופן דיגיטלי.

מביקור נשארו כלה וחתן ומספרי הטלפון שלהם: 0524389178 / 0526903185.

במשך כל השנים האלו, מההתנקשות ב-2003, מפתיע מאוד לא רק את מספרם של צ'יקיסטים - מרצחים, הסוכנים, עוקבים, מוסרים, אבל מפתיע גם מעשיהם - בלי להביט על תלונות לכולם ולכל.

זה מדד של עצמה שלהם.

פושעים ידועים לי, אבל המשטרה לא הגיבה.

המשטרה אינה מכסה את הצ'יקיסטים.

המשטרה - אותם צ'יקיסטים.

נחוץ לרצוח - ירצחו, לסגור תלונה - יסגרו.

רק לא הבנתי, למה לצ'יקיסטים לאחר שתי ניסיונות התנקשות בי והתלונות שלי למשטרה ולמבקר המדינה, ומכתבים לנשיא ולראש ממשלה, וחומרים שונים לעשרות עיתונים, - למה עוד להפגין את הכוח שלהם.

אבל גם הפגנת כוח הזאת לא היתה אחרונה. חצי שעה לפני חתימת ההסכם עם הדיירים הבאים, באה עוד אחת כלה עם חברה.  

לי,חובב תיאטרון, היה מעניין להתבונן, איך מצלמות, לפי אישור שלי, את דירתי הקטנה לאורכו ולרוחבו, בשביל, עוד פעם לפי אישור שלי, להוסיף רהיטים ולעשות קינון חמים לזוג הצעיר.     

לא הבנתי, שזה תחילה של תסריט חדש בשבילי, שם רובה, שהיה תלוי על קיר במערכה ראשונה, יורה במערכה אחרונה.

צ'יקיסטים יודעים, שאני אזרח שומר חוק ואלך עם תלונה למשטרה.

אך אני הייתי נחוץ להם במשטרה.

לפני עשר שנים, המדינה פתחה נגדי משפט קג"ב. לצ'יקיסטים אלפי דרכים לשפוט את כל אחד. אותי שפטו לפי תלונה של משוגע. לבית-משפט אני לא בא. אז צ'יקיסטים בערב שבת היו שוברים את השמשות של הדירה שלי באבנים. מייד לאחר השבת אספתי את האבנים והלכתי למשטרה עם תלונה. שם אמרו לי, שאין טביעות אצבעות באבנים. כמעט רציתי ללכת הביתה. אבל הודיע לי ​​על עצירה. וכלוא במעצר. כך הוציאו אותי למשפט קג"ב, שעד היום לא נסגר.

ואני שוב לא הבנתי, שאותי גוררים להגיש תלונה.

כדי אני אבוא למשטרה. 

ואני, אזרח שומר חוק, הלכתי עם תלונה.

3.2.2015. בחדר המתנה של משטרה "ציון" תמיד היה רחב, אבל עכשיו היו כל כך הרבה אנשים, שאפילו לעמוד צפוף. במשך שנים רבות של הגשת תלונות, מעולם לא ראיתי כזה כאן.

שוטרים תמיד השאירו כמה דלתות פתוחות מעט, כדי לעקוב אחרי אנשים בחדר המתנה, אבל עכשיו דלתות של שלושת חדרי קבלת תלונות היו סגורות.

אנשים בחדר ההמתנה תמיד מערבים עד מאד, כמו בשוק, אבל עכשיו לכולם בגד קפדני.

פני אנשים בחדר ההמתנה תמיד דואגות מן מה שקרה, בשקט חוזרים על תלונות לא פעם, אבל אלו עם פנים ענייניות, כמו בבנק בתור להלוואה.

סמוך לי נכנס אותו משוגע ממשפט קג"ב נגדי ב-2004-2006. בדיון במשפט התובע הוביל אותו על ידו.

עכשיו הוא היה עם תרמילון-גב על כתפיים.

הוא מייד הביט בי.

הוא היה לבדו, עברית לא יודע, ללא ליווי לו לא יכול להגיש תלונה.

הוא הציץ עלי.

הסתכלתי עליו באדישות.

לאחר ניסיונות ההתנקשות האחרונים, אני לא יצאתי מהשכונה שלי ויצאתי רק על-פי הכרח, וכל מקרה, בלי כובע-מצחייה הרגיל שלי.

בזה מזהים אותי מהר.

הוא המשיך להציץ עלי בלתי בטוח. הלא עברו עשר שנים, הן עוד בלי כובע-מצחייה.

אני במהירות יצאתי מחדר ההמתנה.

בעזרת משוגע רצו לחסל אותי ולסגור את המשפט מופסד של מדינה נגדי, עד היום לא סגור.

מאזינים חדשות יקבלו ברצון עוד תסריט אחד, כמו שבלעו כבר אלפים. 

מספר המשתתפים בעצרת של התסריט הזה בתחנת המשטרה הבטיח הרבה, אך עם המשך החשיפה בטלביזיה יהיה  מעניין מאוד.

אבל אני חושב, שתסריט עם התפקיד שלי כמבקר והחשיפה אותי כגרפומן בטלוויזיה - טוב יותר.

"מבקר" של גוגול, אנטישמי גדול, יצירת עולמי, שאין למעלה ממנו.

מאוד דרוש למדינה הלא יהודית הזאת.

זאת דעתי על תיאטרון האהוב.

חיי אחיה, אגיש תלונה נגד קג"ב על פלגיאט. הם גנבו את התסריט מ"המבקר" של גוגול, כדי לעשות פעמיים בושות לי: בחיים כבר עשו בושות ועוד פעם אחרי התנקשות שלהם בי.

ביום אחרי התסריט שאינו התקיים, התפללתי באחת-עשרה בלילה. לאחר התפילה התקרבתי אל היהודי, שמחתן בנו. אמרתי לו, שאחרי כמה ניסיונות להתנקש בי, אני לא יוצא בחושך משכונה שלנו, לכן אני לא יכול להשתתף ועכשיו מאחל לו אושר מוחלט. הוא איחל לי בריאות, נפרדנו, וכשאני התרחקתי ממנו, שמתי לב, שאותנו שמע מייזליש. הוא התכופף מעל השולחן הגבוה, שעליו קוראים בתורה ועכשיו אין שום דבר, כאילו מישהו מתבונן.

הטיה קרבה אותו אלינו.