מיכאל בבל

היה הייתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה

שונות

russian english

27.10.2010 - ניסיון התנקשות

גם חמש-עשרה שנה אחרונות לא יספיקו לספור את הפשעים נגדי.

ב-27.10.2010 בשש בערב דפקו בדלת כניסה אליי.

ישבתי ליד מחשב בחדרון שלי, שליד מטבח ודלת כניסה. דפקו, בשקט כמו שעושה בני הגר עם משפחתו שני בנינים ממני. שמעתי את הדפיקה, אבל הייתי עסוק, ובתי הסתובבה במטבח - והלכה לפתוח לדפיקה מוכרת של אח שלה.

היא פתחה, אבל בני לא נכנס, ואני שמעתי, שבדלת כניסה איזה שהייה. שני צעדים ואני ליד הדלת.

מעבר מהדלת בחדר-המדרגות עמדה צעירה מושכת וביד לחצה קלסר לחזה, וכף-יד היתה תחת בית-השחי של יד אחרת.

על רחבה של חדר-המדרגות עלו שכנים מדירה ממול.

בתשובה להבעה של שאלה בפני, הצעירה, ביד חופשית שלה, תחבה לי מתחת האף לוחית, שנושאים על החזה בועידות ותערוכות. כנראה, הלוחית היתה עם תמונה שלה, אני לא התבוננתי על מערכת-האביזרים של הצגה תיאטרלית.

הסתכלתי רק לפנים שלה, שתסביר, מה קורה.

היא בתקיפות טרטרה: "אני רות, ממשרד התחבורה, מוליכה משאל על איכות של שירות בתחבורה".

עניתי לה: "אני בזה לא משתתף. תרשמי, שמיכאל מדירה ששים ושש, - הראיתי המספר על הדלת, - מאד מרוצה מתחבורה, מ"אגד" ובכלל".

תקיפותה התמסרה לי ודיברתי גם מהר והסתכלתי לפנימה, בלי הפסקה. אבל, עם זאת, סגרתי את הדלת כבר יותר מחצי ובגופי סגרתי את שדה-ראיה של מטבח, לא יודע בשביל מה.

ליד דלת שכנים היה רעש.

הצעירה לא הסכימה איתי, התנגדה, שכך לא נוהגים.

אבל אני כבר השתתפתי במשאל שלה, עניתי, שמרוצה מתחבורה. אז תרשמי בקלסר שלך. מה עוד צריך?

הפנים שלה חשכו, נעלם לה היופי, הפנים נעשו קשים מכישלון, הרי לה לעמוד בתשובה מול גנרל.

ברגע מתוח כזה של סירוב שלי ושל הכרח בשבילה לשכנע אותי, היה מובן הרצון הנסתר שלה לסקור את המטבח, באשר היה משהו מוזר בשביל מבט הסקרני שלה, ועיניים שלה ירו למטבח.

שם, על ספסל של עץ עמדו הרבה בקבוקים שחורים של יין. מספר ימים לפני מזגתי בבקבוקים מחבית את היין של ייצור עצמי ועדיין לא הורדתי מהספסל.

אולי הם דומים לבקבוק "מולוטוב"? אינני יודע, כיצד ההם נראים.

הפנים שלה תחילה גנדרני, עכשיו היתה בלא ניצוץ של יופי וכבד. היא, כבר בלא גנדרנות, מהר חזרה לדרישה להשתתף במשאל, ואני חזרתי,שכבר השתתפתי.

וסגרתי הדלת ממש לפני אף שלה.

עכשיו היה צריך לעבור אצל שכנים ולערוך משאל, האם היתה הצעירה ממשרד התחבורה. את הדירות של שכנים בסך-הכול שמונה: באחת - לא גרים, בשתים - לא היה אף אחד, בעוד שתיים - לא רציתי לדפוק, ובשלוש - ענו, שלא היה כזה.

יאשימו אותי בידי משרד התחבורה, שהצעירה היא בן אדם ערני והתנגשה עם אי-רצון שלי להשתתף במשאל ומייד בגללי עזבה את העבודה הזאת - לא ייצאה.

אני מודיע בתקיפות, שאף-על-פי מילים שלי על אי-רצון להשתתף בפרובוקציה בולשביקית, באמת, השתתפתי במשאל: הצגתי את עצמי, הצבעתי על מספר של דירה, נתתי תשובה טובה, אשר אפשר לרשום וללכת הלאה בדירות.

אבל היא לא הלכה.

כן בשביל מה להתפרץ בדלת פרוצה של הטעון להשמדה?

הרי המשאל מתחילים לא מקומה שלישית שלי, אלא מלמטה, מקומה אחת, או מלמעלה, מקומה חמש, לאן היא לא נכנסה. זה הוכיחו שני שכנים מתחתי, מקומות אחת ושתיים, ושכן אחד מעלי, מקומה חמש.

אך תקיפות, אשר הצעירה דרשה את השתתפותי במשאל,היה יכול לפרש דרך רצונה להרוויח, הרי לפעמים משלמים לפי מספר אנשים המוקפים במשאל.

אבל היא אף אחד לא מקיפה, חוץ ממני, אשר ברשימה להשמדה.

ומה היא החזיקה ביד תחת בית-השחי, אשר לא הוציאה כל זמן רב של דיבורים, שמאד לא נוח.

השכנים מהדירה ממול והבת שלי הפריעו לצעירה להוציא מתחת לבית-השחי את ידה עם אקדח.

כעבור כמה ימים תהי עצרת לזכר יצחק רבין - עוד אחד ניסיון לרצוח להתכנסות של הרוצחים את הנרצח.

דם הם חפצים.

ריטואלי.

בחגיגת עובדי עבודה זרה.

וכך מדי שנה בשנה דורשים את הדם.

את שלי.

כדי שהחגיגה תהיה חגיגה!

גם זה רק דרך אחת מאלפי דרכים לרצוח בשיטה של גולג יזראלי.