מיכאל בבל

היה הייתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה

שונות

russian english

26.11.2007 - ניסיון התנקשות

עושים פרובוקציה לאויב העם גם בדרך קרובים שלו.

היה ערב שבת. התחיל להחשיך. אהובתי נמה. ישבתי לידה בחדר בית החולים. בחלק שלנו של חדר, ליד הדלת, היה שקט.

בחלק שני של חדר, ליד החלון, היה רועש. אצל השכנה בחדר היו אורחים. רעש שלהם לא ריגש אותי, אשתי לא שומעת טוב. ריגש אותי האור. שתי מנורות בתקרה ליד החלון, אשר מועדות בשביל חצי חדר שם, כבר היו דולקות. אור שלהם לא היה מפריע, הוילון המפריד היה כמעט עד התקרה. אבל לחברה הרעשנית אור זה מעט, כאשר בחלון יהיה החשוך. הם בהכרח ידליקו את האור המשותף של כל החדר.

המרעישים העיקריים היו אורחת צעירה של השכנה בחדר, בחצאית, אשר יותר קצרה ממנה יכולה להיות רק חגורה, ובן-זוגה הצעיר עם זקן זעיר בשלוש צמות דקות, שתים - בצדדים ואחת - מאמצע שפה. לבקש מחצאית כזאת ומזקן כזה?

ישבתי וחיכיתי בלית-ברירה. בחדר החשיך. ליד החלון רעשו בלי הפסקה. בא השבת.

החצאית הקצרה דפקה בשמחה על עקבים גבוהים וחדים ועברה על-פנינו למפסק החשמלי ונעשה מלא-אור. לסגור אור אפשר, אם הוא מפריע לחולה. אני סגרתי וחזרתי לשבת ליד אהובתי. ליד החלון גם נעשה שקט כמו אצלנו ליד הדלת. העקבים החדים הלכו שוב, אבל כבר לא בשמחה, אלא מונה כל צעד ,מוכנים לקרב. שוב נעשה מלא-אור.

אני קמתי מייד, אבל לשחק בשבת במפסק לא יכולתי. יצאתי מחדר, התקרבתי לתורנית בקומה, שאלתי אותה, למי לפנות בבעיית אור. אמרה שבשבת הכל בידי אנשי ביטחון והם יושבים למטה.

מקומה שבע ירדתי למטה. מעלית של שבת לדעתי בשביל חולים.

על דפיקה שלי לדלת זכוכית של הביטחון הציץ אחד מהרוסים בחדר. סיפרתי לו על בעיה שלי עם אור. הוא שמע אותי וחשב על שלו, אבל אמר בביטחון, שהם יטפלו בזה.

ואני ברגל מיהרתי לקומה שבע, כדי להספיק לראות, איך הם יטפלו בזה.

בקומה שבע היה שקט. בחדר היה מלא-אור, אשר בשבת נראה יותר מואר. בחצי חדר ההוא היה רועש. אני הסתובבתי לכאן ולשם, לשם ולכאן וירדתי למטה.

על דפיקה שלי יצא רוסי אחר. אמרתי לו, שהם הבטיחו לטפל. הוא שמע אותי וגם חשב על שלו, אבל אמר גם בביטחון, שהנה יבוא המנהל.

אני התיישבתי לחכות בפרוזדור. עבר זמן ואני דפקתי בדלת. מחדר ניפנפו בידיים, ביקשו שקט. התיישבתי לחכות.

פתאום מסוף הפרוזדור הופיעה יפהפייה של קרנבל דרום-אמריקאי. גבוהה, תמירה, רעמה עד מתנים, על ירכיים מפוארות כלי-נשק שונים; ראש, כתפיים, חזה בסרטים וחוטים.

אני הלכתי אליה באי-סבלנות, והיא התייחסה אליי בתשומת-לב מלאה, שהכרתי בה מנהל. הודעתי לה מהר וברור מה קורה.

היא בלא דברים הלכה למעלית, ואני עטתי למדרגות.

אבל איך לא השתדלתי, אך במעבר הרחב לחדר שלנו פגשה היא אותי. ולא לבדה.

ליד היפהפייה עמד שמרקע. במלבוש אזרחי ובתפקיד לא מובן, אינו צעיר ביותר ומקדיר פנים. פעם אחת ראיתי אותו לפני כניסה לבניין, אמד בלתי-נכר ובחן בנכנסים לבניין ורכבים המגיעים.

במעבר לחדר שלנו היה מפסק. סגרתי אור בחדר וכיסיתי את מפסק בגבי, פירוש הדבר - רק בגופי.

בחדר נעשה שקט וחושך אחרי מלא-אור. לפניי, במעבר הרחב לחדר, עמדו היפהפייה ושמרקע. ליד הכניסה לחדר כבר התקהלו ערבים, חמולה ביקרה אצל אחד מהכפר שלהם בחדר הסמוך, איך הם כולם התמקמו שם - אין מושג. הערבים שתקו ורק לטשו עיניים.

היה שקט ולכן נשמע קול אחד הממורמר מאחורי גבם של החמולה. עוד אחד בלתי ידוע, דומה לשמרקע, אשר לא ראיתי אותו אף פעם בתור מבקר, בתוך חודש שאני חי על קומה זאת. אך הוא התכופף קמעה והתמתח קדימה, הצית את האנשים: דרש, כדי שיסחבו אותי מהמפסק ויתנו לי מנה טובה.

אני תפסתי את עיניים שלו של צ'קיסט, המוכרות לי מקג"ב ההוא.

בזמן הזה שמעתי, ששמרקע לוחש ליפהפייה: "תקראי למשטרה! תקראי למשטרה!"

התיק המשפטי שלי עבר לידי היפהפייה.

בפרוטוקול שלפני האחרון מ-1.5.2006: "אני לא סבורה שישנו אינטרס ציבורי להעמיד את הנאשם לדין >...< על יסוד הודעה שניתנה לצדדים מלשכת היועמ"ש לממשלה שתשובה בבקשה לעיכוב הליכים, אמורה להינתן בימים הקרובים".

ואחרי היועמ"ש לממשלה בפרוטוקול האחרון מ-13.6.2006: "בנסיבות אלו התקיימו כל היסודות הדרושים להרשעת הנאשם. על כן אני מרשיעה את הנאשם בשתי עבירות של איומים".

מאותו יום המשפט הסתתר.

אך עכשיו היה ערב שבת, 26.11.2007. שנה וחצי מהפרוטוקול אחרון.

כל הזמן הזה הצ'קיסטים היו ממהרים בפרובוקציות חדשות: נטפלו ברחוב, דפקו בגב, עלו עלי באופניים. וגם כאן פרובוקציה עם אור, כדי להוסיף לכתב אישום את הפורענות. ובזה בניצחון לסיים את משפט הקג"ב.

אני לא הזזתי עיני מהיפהפייה. היא בשקט יצאה לפרוזדור, שמרקע לא-מרוצה אחריה. הקהל לפני כניסה לחדר התפזר. עמדתי וכיסיתי את המפסק בגב.

ראיתי, שהיפהפייה ושמרקע יושבים על-יד שולחן ארוך המיועד לתורנים, אשר מול הכניסה לחדר, ומסתכלים עלי.

עמדתי זמן רב והתביישתי להסתכל על היפהפייה. אבל פתאום ראיתי, שאיננה. כמעט בכיתי, שהיפהפייה שלי איננה.                          

בערב שבת הבא, כרגיל, ישבתי ליד אהובתי. החצאית הקצרה דפקה בשמחה על עקבים גבוהים וחדים אלי. כאילו שום דבר לא היה, הודיעה, שבעלה מארגן קידוש בחדר טלוויזיה בסוף פרוזדור, והזמינה אותי. לדבר איתה לא התחשק לי. לאחר זמן קצר שוב הזמינה.

איזה חוסר-כבוד!

כך בזול להקריב את עצמי!

לא, את הרעל לא אבחר.

אלא רפואת עונשין!

כמו רצחו את אהובתי, כדי לעשות שבטים באויב העם.