מיכאל בבל

היה הייתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה

שונות

russian english

פורים 2004 - ניסיון התנקשות

כמות פשעים נגדי יותר מכמות תלונות שלי.

ב-2004 לפני פורים התקשר פלוני בשם אריה. הוא היה זקוק לשרטוט. הוא מצא אותי בספר הטלפונים. יש לו חמישה בתים וגם שותפים. הוא פורש מהם. הוא זקוק לשרטוט בשביל הפרישה הזאת. יסביר לי את הכול במקום. למטה, מתחת לדירתו (במרתף?), מצוי משרדו.

- מה יש לך? שרטוט? דיסקט? - אני שואל לעניין.

- כן, - הוא נתפס במלה שלי, - יש דיסקט.

- ובאיזו צורה אתה זקוק לשרטוט? על גבי נייר או דיסקט? - אני שואל רק לעניין.

- אסביר במקום, - הוא עונה, - צריך להוסיף את החתכים. עבודה לשלושה ימים. אני משלם במזומן.

טון של עובד בשחור.

- עוד מעט פורים, - אני מחפש את האפשרות למתוח את הזמן.

הספקות נולדו בעקבות השיחה: יובילו אותי למטה (למרתף ?), וכדי שלא אפחד, נאמר ששם נמצא המשרד. וגם השאלות שלי הנוגעות לעניין מפתיעים אותו.

וכאן נוחות שכזו: מחר - פורים, ומחרתיים - שושן פורים.

ההמצאה שלי נראית טבעית.

- אז אבוא ביום שאחרי שושן פורים, - אני מציע.

למחרת - פורים.

אני עושה בדיקה:

- הלו, אריה, כאן מיכאל. שלח לי את השרטוט בדואר האלקטרוני. כולם עושים ככה היום. ואני אכנס לעניינים.

- איזה דואר, איזה אינטרנט! - אריה מצטחק, - אני - כורדי. משלם במזומן.

הכורדי שכח שהשוויץ על-ידי זה שאמר כי יש בידו דיסקט.

אני עושה בדיקה:

- הלו, אריה, כאן מיכאל. לאיזו כתובת להגיע מחר?

- מיכאל, מסרתי את זה לאחרים, - הכורדי עונה ברצינות.

- כל טוב, אריה.

אך לי היו תוכניות משעשעות - לצלצל למשטרה על הכתובת הזאת.

אך האומנם היו נותנים את הכתובת!

מה הם רוצים? בכלל לא מזמן כך הכנו התנקשות בי. רק מדינה יכולה למשוך אותי בלא תגמול למרתף.

שילכו ל...

אצלי מתחיל משתה הפורים. אני חייב להשתכר היטב כדי לצעוק: "יחי המן!"

כולם דורשים רק את היין שלי: "פתח עוד בקבוק!"

אמנם, האם אפשר להשתכר מיין שלי? רק יעשה טוב על הלב!

בשעה אחת לא השתכרתי.

באמצע המשתה הרעשני אני עושה עוד בדיקה:

המזכירה של התא הקולי עונה: ניתן להשאיר הודעה.

את המבדק שלהם הם סיימו. אני לא סיימתי את שלי.

אני משאיר הודעה: "אריה, כאן מיכאל. מסור ברכה לחבר'ה שלך שעוסקים בי".

והמשתה רועש: "עוד יין! משלך!"

הילדים היושבים על ברכי אמותיהם השתתקו - נבהלו מהאבות ומסבים לשולחן.

עוד שעה של פתיחת בקבוקים.

כמה טוב על הלב! חייב להשתכר!

אריה מתקשר:

- מי צלצל אלי?

מתקשר - כאילו לא יודע לאן. שואל - כאילו לא שמע את ההודעה שלי. וכל זה עם חמישה בתים. ועם השותפים שהוא פורש מהם. ועוד כורדי. ועוד מקריא לי את מספר הטלפון שלו 050-256947 - שאינו מופיע על הצג, כאילו עוזר לי להיזכר.

- אריה, זה אני - מיכאל! - אני צועק מרוב אושר שאני מתחיל להשתכר.

אריה אומר משהו, אני שומע, אבל המוח אינו מסוגל לחזור על המלים, כדי להכניס אותם לזיכרון. זאת אומרת שהשתכרתי אבל לא לגמרי, כי אני עדיין לא צועק על המן.

- אריה! - אני מתגבר בצעקה על רעש המשתה, - פו-רים! שחרור מכל אויבי היהודים ומן הקג"ב!

אני חוזר אל המשתה.

מזגתי חצי כוס יין אדום.

תוצרת עצמית.

בלא סוכר ובלא מים.

לחיים!

אבל איפה הגברים? על-יד השולחן נשים וילדים בלבד.

כנראה, מתחת לשולחן.

גם אני יורד לשם.

השתכרתי.

אני צועק:

- יחי המן!