מיכאל בבל

היה הייתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה

שונות

russian english

6.7.2003 - התנקשות

ב-3 ביולי 2003 טלפן לי "גדעון". הוא הזמין אותי למשרדו בירושלים שבאיזור התעשייה בגבעת שאול, בנייני "ספיר", בניין מס' 4.

המקום מוכר לי לפי עבודות קודמות. 

הזמנה כזאת היתה בגדר דבר רגיל. אני מהנדס, עצמאי מזה 26 שנים, והפרטים שלי נמצאים בספר הטלפונים.

על שאלה שלי, מה המספר של המשרד, גדעון ענה, שמשרד נמצה בקומת הביניים. בבנייני "ספיר" שלוש או ארבע קומות, תלוי מאיזה צד להסתכל.  

- בכל-זאת, מה המספר? - שאלתי.

- ליד חדר-המדרגות, - הוא ענה.

לפעמים אין מספרים.

בלתי-רגיל - איזו קומה, לא ברור.

גדעון נתן לי מספרים של שני טלפונים: 02-6520464, 054-406459, כדי שאתקשר אליו עם בואי למקום.

יוצאים לפגוש, אם קשה למצוא.

הזמנה ל-6 ביולי ב-17:30 בערב.

לכל ירושלים שעה לא מאוחרת, אבל לא בשביל לאיזור התעשייה. בזמן הזה החצר הענקי בין בניינים תעשייתיים ריק מכלי-רכב, כול משרדים סגורים, שום נפש חיה, עובדים רק עד 16:00.

ב-6 ביולי ב-17:15 התקשרתי לגדעון שאני אאחר לרבע שעה. כרגיל לא מרוצים מאיחורים. אבל הוא הציע לא למהר ולבוא יותר מאוחר, ב-18:30.

בשעה 18:15 באתי בנסיעה לבור ענקי של אבן בין הבניינים התעשייתיים. רק כלי-רכב אחדים חנו בחצר. החניתי את הרכב ליד השער בין שתי מכוניות.

יצאתי, סגרתי רכב. שקט כמו בבית-קברות.

מהר הקפתי במבטי את המקום המוכר לי. בניינים - קירות של בור ענקי של אבן עם פרוזדורים חיצונים ופתוחים.

בבניין מספר ארבע בקומה שלוש ראיתי איש יחיד על כל ריקנות הזו. האיש הגדול התמתח אלי, ידו קדימה ובה אחז, נדמה, טלפון.

נפנפתי לו ביד, אבל הוא נעלם לכיוון חדר המדרגות.

אני התחלתי ללכת לכיוון חדר המדרגות הזאת וטלפנתי בשני מספרי טלפונים של גדעון: אחד מנותק ואחר הקרע במקצת משריקה.

הכוח העליון סובב אותי לאחור, היה סוחב לרכב, פתח דלת אחורית, ביחד איתי, מפני שאני התמהמהתי, דחק למושב אחורי וסגר דלת.

אני המשכתי לטלפן.

פתאום התפוצץ אוויר מאופנוע בלי משתק. אך אני לחצתי על כפתורים מושיעים של טלפון.

קירות של רכב לא היו מצילים מקול-רעם.

רציתי להסתכל בחלון, אבל לא יכולתי להניד את הראש. הכוח העליון לחץ פנימה למושב, ואני ירדתי בזחילה מטה, בין מושבים, כל עוד ראשי לא ירד נמוך יותר מחלון.

האופנוע מעל למהירות חתך את החצר מקצה לקצה, מבניין לבניין. בור ענקי של אבן בין הבניינים היה מחזק את פיצוצים של אופנוע בלי משתק.  

הפיצוץ האחרון עבר לשריקה צורמת אוזן, אשר הפליג ביעף.

דקה קשה וממושכת עפה ביחד עם האופנוע העוף.

השקט כזה אחרי אופנוע בלי משתק, אני עוד לא שמעתי.

לא הסתכלתי בצדדים.

עברתי למושבה קדמית, לאט הוצאתי את המכונית בהילוך אחורי ועזבתי את החצר. 

השעה 18:30. כבישים ריקים של איזור התעשייה הריק מאדם. רמזורים - רק ירוק. יצאתי במהירות רחוק.

בשעה 18:40 צלצל הטלפון.

- מיכאל, איפה אתה? - שאל "גדעון" כשהוא מופתע ומבוהל. 

- באגריפס, - עניתי.

נסעתי למשטרה ב"מגרש הרוסים" להגיש תלונה על ההתנקשות בי.

דבר רגיל - שיחת טלפון אחרי פגישה שלא התקיימה. ואם באשמתי - תשובה חד-משמעית: לך...

"גדעון" שתק.

- הצלחתם, - אמרתי שטות.

"גדעון" לא סגר את הטלפון.

- הצלחתם, הצלחתם, - המשכתי לומר שטויות.

מצחיק, ציינתי את הצלחה שלו, בהשוואה עם מרצחים אחרים, לסחוב אותי על המגרש הירי.

סגרתי את הטלפון.

לסיום:

זו לא הפעם הראשונה שרוצים לחסל אותי.

הפעם ניסו להתנקש בחיי באיזור התעשייה כדי להגיד שעשו זאת ערבים או עבריינים.

בפעם הקודמת הזמין אותי סוכן אחר בשם "מוריס", מס' טלפון 050-520621, - הוזמנתי לשטח שבשיפולי שכונת גילה, שאליו ירו מבית-ג'אלה.

אותו "מוריס", שהופיע שוב ימים אחדים לפני "גדעון", הזמינני למקום כלשהו. לא הקשבתי ואמרתי שאיני עובד.

רק אז צלצל "גדעון".