מיכאל בבל

היה הייתה ישראל... או מדינת החזון האחרונה

שונות

russian english

6.7.2016 - ניסיון התנקשות

ב-5.7.2016 אריה שלח מכתב אלקטרוני: "נגמר את תקופה של תמיכה בשם של אתר. האם אני יכול להיכנס אלך לסכום הזה, אחרי זה אני אאריך את השם". (כך!)

הוא היה בא הרבה פעמים למכתבים על שמו. הפעם אני חששתי מבואו.

עניתי: "אני היתי לוקח בעצמי אלך - אם תיתן פקודה. לאן להיכנס?"

רציתי לדעת את הכתובת מקומית של האתר שלי. ובכלל.

הוא ענה: אני עובד ב"בית הראל" מחר מ-7 עד 12. אתה יכול למסור לי שם. או ברמות אחרי שעה אחת בצהריים, ליד תחנת אוטובוס רקנאטי בן זאב.

שהוא אי-שם  עובד, אני לא ידעתי.

אבל ידעתי שלא ייתן כתובת שלו.

החלטתי להיכנס לישיבה שלו שבה הוא לומד.

להיכנס למקום ציבורי בלי הזמנה - הבטוח ביותר עבורי.

אבל הוא הזמין לבוא עד בניין של עבודה שלו או לעמוד בתחנת אוטובוס ריקה ברמות השוממה בשעות היום - לא בטוח ביותר עבורי.

 התקשרתי לישיבה, כדי לברר, איפה היא נמצאת וגם האם הוא במקום.

אמרו שהוא כבר לא לומד.

אז טוב יותר לבוא עד בניין של עבודה שלו, במקום לעמוד בתחנת אוטובוס ריקה.

שאלתי אותו: "ואיפה "בית הראל"?

הוא ענה: "ממש בסוף הרחוב עם ועולמו יש חניון, אני שם. זה כנפי נשרים מרכז שטנר". (כך!)

רציתי לבוא עד בניין של עבודה שלו, אך הוא מזמין לחניון.

מקום שומם, רק לפעמים ראש דליל בולט לעיתים רחוקות בין המכוניות, והכביש הרחב ליד חניון - המקום לא רק לא בטוח, גם מסוכן. ויותר גרוע בשבילי, במקום רחוב ליד העבודה שלו.

"אני שם" - הוא אמר לי.

אך איך להבין "אני שם"? הוא מחכה לי שם? או יקפוץ אלי?

נו, הנה אני גם שם, מחפש אותו, מסתכל מסביב, מתקשר אליו.

עלי, היחיד במגרש החניה, לטווח את קילר, פשוט, וכביש רחב יסתיר מהר את רוצח. ירי מבית הוא גם אפשרי, אחר מכן עוזבים את המקום בדרך חצרות. אבל יש גם אפשרות שקטה - לגרור אותי, כבר חצי מת, למכונית. וגוף לזרוק למקום לא משעשע בשביל גומוסוסים הצופים בטלויזיה.

אפשרות שקטה הזו, לא נמאס - הכי סביר.

לא ידעתי, איפה הרחוב "עם ועולמו", אבל מכיר טוב את "מרכז שטנר" וחניון גדול לפניו ליד כביש רחב "כנפי נשרים". יודע לפי עבודה כמהנדס עצמאי שלושים שנה עם מאפיה "אנג'ל", לחם שלהם כולם אוכלים. מאפיה ענקית והיא מתנשאת לאורך הכביש "כנפי נשרים" כמאתיים מטרים, על פי השרטוטים שלי.

אז אם כן, איפה נמצאת החניה הזו, עדיף לומר, לצד "אנג'ל", אבל לא בשום אפן לא ליד "מרכז שטנר", אשר הרבה פחות מ"אנג'ל" ואף אחד לא יודע את שמו. אך על "אנג'ל" כל אחד יצביע.

עבדתי עם "אנג'ל", ורק לאחר חמש-עשרה שנה נודע לי שם "מרכז שטנר", כאשר היה צורך לציין זאת בשרטוט למשרד הבריאות.

אך שלט הענקי "אנג'ל" מתהדר מעל הכביש "כנפי נשרים".

אני לא יודעתי את השם של הרחוב הצר שבין "אנג'ל" ובין "מרכז שטנר" ויוצא לכביש "כנפי נשרים". מצד שני של "מרכז שטנר" יש גם הרחוב הצר וגם יוצא לכביש, ושם שלו לא ידעתי. ובין שני רחובות החניה ליד הכביש.

הייתי חושב, שאחד הרחובות הללו הוא הרחוב "עם ועולמו" ו"בית הראל" הוא אחד מבתים "מרכז שטנר". כפי שהוא כתב: "ממש בסוף הרחוב עם ועולמו יש חניון, אני שם. זה כנפי נשרים מרכז שטנר". (כך!)

לי היה מעניין לאחר שנים רבות של עבודה עם "אנג'ל" לברר את שמות הרחובות האלה. פרסתי את המפה.

על המפה הרחובות אלה היו ללא שמות.

את הרחוב "עם ועולמו" מצאתי לא מייד, היא כמעט בחצי קילומטר מהחניה. ואפילו עוד בצד השני של כביש "כנפי נשרים".

כן כיצד להבין: "ממש בסוף הרחוב עם ועולמו יש חניון, אני שם. זה כנפי נשרים מרכז שטנר". (כך!)

זמן רב הבטתי במפה, אבל חשבתי על אחר.

איך במיומנות העמידו אותו בשבילי.

מאדאם מקומית אחת דינה שמה פנים עליי, אני ללא משק בית לאחר מות אשתי, געיתי  ולא המלטתי.  

פעם עמדתי בתור במכלת, ובתור סמוך עמדה מאדאם. אמרתי לה "יום טוב" ידידותי, והיא חשפה. ואני חשבתי, טוב, תודה לשם.

אבל בקרוב מאוד, בתחנת האוטובוס, כאילו כלום לא קרה, היא החניפה אליי בענווה ידידותית, שהיא עוסקת בתיווך.

לפניה זה לא נמצא אחריה.

שאלתי באדיבות, איך הדברים הולכים. באי-קביעות משכה בכתפיים ופנים.

והגבתי, כי משכיר לזוג צעיר.

כמה ימים לאחר מכן,13.7.2014, היא הביאה לי זוג צעיר מאוקראינה. באותו הזמן הגיע עוד זוג צעיר. קודם לא ראיתי אותם וחזק עמדתי בעד לקוחות של מאדאם, לאמור, הם ראשונים.

וכאשר הזוג השני, לבסוף, נכנע והיה עוזב, אמר הצעיר למאדאם ונקב בשמה, כדי שהיא תחפש גם בשבילם. אך הצעירה שלו עבדה במכלת שבועיים, והם נעלמו משכונה.

הדייר שלי נתגלה מומחה למחשבים. לי, לקומקום, זה מוצא חן בעיני, ואני העברתי לו את האתר של הספרים שלי. והוא הניח קופסה קטנה בתוך ערימת חוטים במחשב שלי. לי תמיד הרבה שאלות על המחשב ביקשתי ממנו לעזור בתשלום. הוא הבטיח. ובכמה חודשים עזר שתים וחצי שעות. פעם סבתו החולה אי-שם בדרום, פעם האישה הצעירה זקוקה לתשומת לב, פעם משהו אחר.

כאשר התחיל גל ההתקפות האחרונות עליי, הם ברחו מיד, והוא לקח את הקופסה הקטנה שלו. שאלתי אותו, בשביל מה זה היה. הוא ענה, שהיא סייעה להעברה את האתר שלי אליו. ואני עוד שאלתי, למה מחשב שלי נוהם כחיה. הוא קצת בסלחנות, אבל באדיבות הסביר ללא מתמצא: "כן זה איץ-פי! דגם כזה".

אך אני חשבתי שאין דבר יותר בטוח מאשר לשמור את האתר שלי אצל צ'יקיסטים, כאשר כל האינטרנט כבוש אותם.

אכן מה שם אינטרנט - הם נמצאים בכל מקום בהישג יד...

... מפה לא הוסיפה לי את שמות של הרחובות הצרים, ביניהם "מרכז שטנר" וחניה, על אשר היו מוציאים אותי.

אני החלטתי מחר לשלב נעים - להתרועע עם צ'יקיסטים, ומועיל - לעבוד ב"אנג'ל".

מבוקר עבדתי ושעה לפני שתים-עשרה התקשרתי לו, שאני לא רחוק מחנייה, עובד ב"אנג'ל" ואצא אליו, רק יתקשר חמש דקות לפני שיבוא.

כי "אנג'ל" הוא עצום, אומר לו, ואני עובד רחוק מתא-מעבר, ולי דורש זמן, לפני שאני אגיע אליה.

לקראת שתים-עשרה הוא צלצל, ואני מיהרתי במאפייה. קמתי בתא-מעבר עם נוף רחב גם דלת מזכוכית. והבטתי בכביש והחניה, עד אשר אליו היה רק רוחב של רחוב צר וחסר שם. לא ראיתי אותו לא קרוב, לא רחוק.

התקשרתי:

- אני לא רואה אותך. איפה אתה?

- אני ליד "אנג'ל", - ענה.

- אין אותך כאן.

- עומד ליד "אנג'ל" ב"כנפי נשרים".

- הנה תא-מעבר, אני עומד בתוכה, לידה מחסום-מנוף למשאיות, קרוב לזה החנייה, קרוב "מרכז שטנר", קרוב "כנפי נשרים". ואיפה אתה?

- אני בבית קפה "אנג'ל". אתה אמרת ב"אנג'ל".

הוא כתב לי: "ממש בסוף הרחוב עם ועולמו יש חניון, אני שם. זה כנפי נשרים מרכז שטנר".     אך עכשיו שיקר בחוצפה.

- "אנג'ל" - מפעל ענק, לידו החנייה. אך אתה במאה מטרים מחנייה מצד השני ממנה. תלך לכאן. אני לא יכול לצאת מתא-מעבר, - שיקרתי.

הם יכולים. ואני לא יכול?

- ובאיזה כיוון ללכת?

- תלך לחנייה, תעבור אותה, שם מתחיל "אנג'ל", ואני בתא-מעבר.

הוא הגיע במהירות, היה מחייך במבוכה, התאדם. פתחתי את הדלת, נתתי את הכסף והתאדתי.

היה צריך ללכת הביתה, אבל אני קצת שוטטתי ב"אנג'ל".

12.7.2016 הוא שלח מכתב: "מסתיים מועד תשלום של חוסטינג. אנחנו יכולים להיפגש איתך, כדי שאתה תמסור לי תשלום עבור חוסטינג". (כך!)

עברו רק כמה ימים מתשלום הראשון.

לפני שנה אני שילמתי לו ביחד את שני תשלומים עבור שנה.

זה לא הגיוני להפריד ביניהם עכשיו, כסף הוא לא גדול. וסיבוכים של הפגישה הם גדולים: או לו לבוא אליי פעמים, או שאני הולך מקצה אחד לקצה השני של רמות, או הולך לאזור אחר הרחוק.

צ'יקיסטים חילקו את תשלום לא גדול לשני פעמים - כך יותר אפשרויות לסחוב אותי על נקודת הירי.

למחרת, ב-13.7.2016, יצאתי לדרך ל"אנג'ל" לשלב מועיל - לעבוד, עם נעים - להתרועע עם צ'יקיסטים.

קרוב לשתים עשרה התקשרתי אליו והצעתי להיפגש, כמו בפעם הקודמת. הוא השיב שלא יכול לצאת.

לצ'קיסטים לא צריך שוב להיות ליד תא-מעבר.

חזרתי הביתה.

עניתי למכתבו: "ב"אנג'ל" אני לא אהיה בשבועות הקרובים, אני לא עובד שם, אני עצמאי. ולנסוע למקום כלשהו לא בשבילי. תן לי איזשהו כתובת, ואני אשלח לך צ'ק".

הוא נתן כתובת: "עם ועולמו 3 בית הראל, ירושלים לשומר אריה". (כך!)

למחרת נסעתי אליו ל"בית הראל" קרוב לשתים עשרה.

בניין מפואר, לובי גדול, דלפק נרחב ויפה לשומרים, ואחריו מאדאם צעירה.

שאלתי אותה, איפה אריה-לייב.

ענתה, שהיא לא יודעת כזה, ויעצה לעלות עוד קומה, שם יש עוד שומרים.

עליתי, שאלתי, גם שם לא ידעו כזה.

ירדתי ללובי, התקרבתי לדלפק, אחריו ראיתי אותו במדים יפים וחדשים.

 מאדאם הסבירה לו משהו ומצביעה על מכשירים. מסרה לו את משמרת.

אמרתי לה שזה ההוא אריה-ליב. היא במבוכה קצת, אמרה שמכירה אותו בשם אחר, והלכה.

נתתי לו את הכסף והודתי.

לא רחוק הצדה עמד המוליך את שומרים למקומם  והשגיח בעיניים סקרניות.

צ'יקיסטים דואגים לצבא הגדול שלהם.

כתבתי לו מכתב: "נא לשלוח את חשבונית או קבלה על תשלום, למשך כמה זמן, הנתונים שלך, כתובת וחתימה".

קיבלתי תשובה: "מיכאל בבל שילם עבור חוסטינג ושם של האתר שלו מאוגוסט 2016 עד אוגוסט 2017. אחראי לתשלום אריה-ליב (לאוניד) וירין" (כך!)

... אז מה מחכה פרקליט המדינה, היחיד עם סמכויות, מסיח דעת לעניינים אחרים במכתב מ-29.3.2016 על ערר האחד מעשירייה של תלונות על התנקשויות?

מה מחכה שלוש-עשרה שנה מהתנקשות בי ב-2003?

בזמן הזה חברים שלו בנשק

כלומר, פרקליט המדינה מחכה, שירצחו אותי.

ויזרוק את תיק שלי לפח.

אשתו של הבן שלי שאלה:

- מה אנו נתן במתנה ליום הולדת שמונים שלך?

עניתי:

- תתפללו.

  

15.8.2016. אחיה - אמשיך.